מדינת ישראל נ' כריים(עציר)ת"פ 24510-11-11 מדינת ישראל נ' תאמר כריים

גזר דין

1. הצדדים הגיעו להסדר לפיו יודה ויורשע הנאשם בכתב אישום מתוקן, ויצורף תיק מספר 24510-11-11 הקבוע בפני סגנית הנשיא, כב' השופטת גופר.

בהתאם, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בשני כתבי האישום בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן : "החוק"), איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, התפרצות למגורים/תפילה לבצע עבירה, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק, והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק 4050-01-13: סונדוס חלילי (להלן: "המתלוננת") מתגוררת ברחוב גלבוע בנצרת עלית (להלן: "הבית") ובעבר הייתה חברתו של הנאשם למשך כשנה וחצי. במועד הרלבנטי לכתב האישום הייתה המתלוננת בחודש הרביעי להריונה. בתאריך 26/12/12 בסמוך לשעה 21:00 הגיע הנאשם לבית ותקף את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה באופן שסטר לה על פניה מספר פעמים. כתוצאה מהמתואר לעיל, נפלה המתלוננת על הרצפה, בעוד הנאשם ממשיך לסטור לה על פניה. בהמשך ברח הנאשם מהבית. כתוצאה מהמתואר לעיל נגרמו למתלוננת חבלות, היינו – שריטות והמטומות בפנים ופצע מתחת לעין שמאל. בתאריך 27/12/12 בסמוך לשעה 00:40 חזר הנאשם לבית וביקש להיכנס. לאחר שהמתלוננת סירבה להכניסו, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה כשאמר לה, כי הוא ישרוף את הבית וכי הוא ידקורה בעזרת סכין וזאת בכוונה להפחידה ולהקניטה.

על-פי עובדות כתב האישום בתיק 24510-11-11: המתלוננת שרון בקר התגוררה בזמן הרלבנטי לכתב האישום בביתה ברחוב הגפן בנצרת עלית. בין התאריכים 15/3/11 ועד 21/3/11 במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, עת שהתה המתלוננת באבל בבית הוריה, התפרץ הנאשם לביתה של המתלוננת - ואגב כך הרס ופגע בנכסים במזיד ושלא כדין – בכך שעיקם את הסורגים שבר את חלון הזכוכית של דלת חלון המטבח ונכנס פנימה. באותן נסיבות גנב הנאשם מבית המתלוננת כרטיס בנקט של בנק דיסקונט ופנקס שיקים וכן שרשרת זהב שהיו מוסתרים בארון הבגדים, וכן מכשיר די.וי.די מסוג סוני בצבע כסף שהיה בסלון מעל הטלוויזיה, ומחשב נייד מסך דק, ורמקולים שהיה מונח בחדר השינה.

טיעוני הצדדים לעונש:

3. לגישת המאשימה, מתחם הענישה ההולם בתיק זה הינו בין 12 ל- 24 חודשים בפועל, כאשר בנסיבות נאשם זה טוענת לענישה ברף הגבוה של המתחם, שכן מדובר בעבירה חמורה, שכפי שנאמר לא אחת בפסיקה פוגעת בערכים חברתיים רבים ובעיקר בביטחון הציבור ורכושו. השילוב בין עבירות אלימות ורכוש הינו מסוכן ביותר לכלל הציבור. בהקשר זה הפנתה גם לעברו הפלילי של הנאשם ולטיעוניה בכתב.

המאשימה טענה, בטיעוניה בכתב ביחס לתיק 4050-01-13, כי עבירת האלימות בתוך המשפחה הינה עבירה חמורה אשר פשתה כתופעה חמורה, ובמיוחד כאשר מדובר בגברים המכים את בנות זוגן, החשופות לאלימות נפשעת בביתן הן, דווקא מצד אלו הקרובים להן ביותר. עבירת האלימות במשפחה נכללת בפרק י' סימן ח' לחוק העונשין, שעניינו תקיפה בנסיבות מחמירות ולא בכדי מצא המחוקק לנכון להחמיר את העונש המוטל לצד ביצוע עבירה כגון דא, למי שביצע עבירה זו כנגד בן משפחתו. בבחינת הערך החברתי אשר נפגע ממעשי הנאשם, ערך משמעותי מגולם בשימור תא משפחתי מוגן מפני אלימות פיזית או מילולית מטעם מי מיחידיו. מידת הפגיעה של הנאשם בערך חברתי זה הינה גבוהה, בהתחשב בהיקף האלימות שהפגין כלפי המתלוננת ובהתחשב בהתנהגותו האלימה והפוגענית.

לנוכח עיון בגזרי דין שניתנו בעניינים דומים, בתוספת להתחשבות בערכים החברתיים בהם פגע הנאשם, בנסיבות מעשיו ובמדיניות הענישה הנהוגה – הרי שמתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הינו מאסר בפועל הנע בין 12- 24 חודשים, מאסר מותנה קנס ופיצוי. רכיב הקנס במלאכת הענישה, משקף עיקרון ראוי של גמול והרתעה. הגמול ישקף את הסלידה שחשה החברה ממעשי הנאשם, על דרך הטלת קנס גבוה ותשקף את המסר הנדרש בדבר חוסר הכדאיות הכלכלית בעליל שבביצוע עבירות כגון אלו בהן הורשע הנאשם.

מבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה – הנאשם ביצע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, תוך שאינו רואה את בטחון ושלום המתלוננת לנגד עיניו. הנאשם הפליא בה מכותיו, תוך שפוגע בה פגיעה שאינה פיזית בלבד, אלא נפשית כלל ועיקר. המתלוננת הייתה בחודש הרביעי להריונה עת תקפה הנאשם, והוא אף הגדיל לעשות עת איים עליה. מבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה - הנאשם הורשע בעבר בעבירות חמורות, כאשר ישנו מאסר על תנאי שהוטל עליו והינו בר הפעלה בתיק דנן. לנוכח המקובץ, לדעת המאשימה יש להשית על הנאשם את הרף הגבוה במתחם הענישה, להפעיל במצטבר את עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו, להטיל עליו מאסר על תנאי מרתיע, קנס ופיצוי לשיקול דעת בית-המשפט. בטיעוניה הפנתה המאשימה לפסיקה בעניין.

4.מנגד, טען הסניגור כי הנאשם נמצא במעצר עוד מיום 26/12/12. עסקינן בנאשם צעיר בן 26, אשר הודה בהזדמנות הראשונה בכתב האישום המתוקן, העבירות המיוחסות לו הן בתוך המשפחה, אך אין המדובר בבני זוג קלאסיים המנהלים משק בית משותף או בבני זוג שהתגרשו, אלא בצעירים אשר הייתה ביניהם מערכת יחסים שהביאה אף לכניסתה להריון של המתלוננת. המתלוננת בהודעתה במשטרה ציינה במפורש, כי בעצם הם: "לא נשואים ממש, לא מנהל איתי משק בית של ממש, אך לפעמים אני מבקשת ממנו עזרה בכל מיני דברים..." היא השיבה, כי אינם נשואים אלא חברים ומכירה אותו מזה שנה וחצי, יש לה בית משלה אותו מנהלת בעצמה, הוא מתגורר אצל הוריו. על-כן ומבלי לפגוע בעצם ההודאה שמדובר בבת זוג, סבור הסנגור שעסקינן ברף הנמוך ביותר של עבירות אלימות בתוך המשפחה ומידת הסיכון במקרה דנא שונה, באשר קיים נתק בין הנאשם למתלוננת, ואין סיבה כי יחזור להיות ביניהם קשר. בנוגע לערך החברתי שנפגע הוא טען כי הוא אינו הפגיעה בתא המשפחתי, אלא בגוף המתלוננת שהוא גם ערך חשוב, אולם רמת הענישה לגביו ומתחם העונש פחות מזה כשהתא המשפחתי נפגע ומידת הפגיעה בו היא גדולה. המתלוננת גם בעדותה במשטרה ביקשה לבטל את התלונה נגד הנאשם מבלי שהדבר פגע בהודעתה כנגדו, דבר המעיד על כך שאינה סובלת מתסמונת של אישה מוכה. בעניין זה הגיש הסנגור תצהיר שערכה המתלוננת אצל עו"ד ממנו עולה, כי היא מעוניינת לבטל התלונה ובהקלה של הנאשם, וגם לכך ראוי לתת משקל נכבד בעת הטלת העונש. הנזק שנגרם למתלוננת אינו משמעותי, פצע קל והמטומות. בנסיבות אלו, בהתחשב גם בגילו, בערך החברתי שנפגע, במדיניות הענישה בעבירות מסוג דא, כאשר המדובר בעבירת אלימות במשפחה ברף התחתון, הרף צריך להיות מאסר מותנה עד לחודשים בודדים, ובמקרה דנא ראוי להסתפק בענישה של מאסר קצר יותר בפועל.

מעבר לכך טען הסנגור כי בשלב המעצר ביום 27/12/12 טען בשם הנאשם, שהוא נפגע ע"י המתלוננת ונגרמה לו חבלה מתקיפה בשולחן על ידה, והמשטרה לא עשתה די, המתלוננת נחקרה תחת אזהרה והכחישה.

באשר לתיק הנוסף שצורף, לאור הצירוף מסכים להפעלת המאסר המותנה, ובכלל זה שהוא חב הפעלה ואין אפשרות להאריכו. עסקינן בעבירה שבוצעה בשנת 2011, לפני יותר משנתיים, הנזק הכלכלי הוא מועט, וראוי לקבוע מתחם ענישה של עד חודשים בודדים מאסר בפועל. לאור העובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי, הנאשם ראוי להקלה שתהיה בדמות הפעלת מאסר מותנה יחד עם מאסר בפועל שחלקם יהיה בחופף. במקרה זה ראוי לשיטתו להסתפק במאסר קצר.

דיון:

5. בהתאם לתיקון 113, סעיף 40ב, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

מתחם העונש ההולם:

7. בקביעת מתחם הענישה, יש לקחת בחשבון את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

8.הערך החברתי שנפגע בתקיפה הגורמת חבלה ממש– בן זוג, הוא שלמות גופה של המתלוננת וכבודה, ובמיוחד שלמות גופה מפני פגיעה על-ידי מי שהיה חברה. לעניין זה יאים הדברים שנפסקו בת"פ (שלום-פתח-תקווה) 43263-11-12 מדינת ישראל נ' פלוני (עציר) (10/6/13):

"במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע על-ידי ביצוע עבירת התקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג הינו זכותו החוקתית של כל אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל גופו, ובפרט זכותה של אישה להיות מוגנת מפני אלימות בן זוגה. לכל אדם קיימת זכות שלא ירימו עליו יד, לא ברחוב ולא בבית, ולא כאשר מדובר בבן הזוג. זכותו של אדם להיות בטוח ומוגן בביתו, אף מפני אלימות בני הבית. ההגנה על שלמות גופה ובטחונה של אישה מפני ידו האלימה של בן זוגה, חייבת לקבל ביטוי באמצעות מענה עונשי הולם. כפי שנקבע לא אחת, עבירות האלימות והאיומים ככלל, ונגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה...".

בעבירת האיומים הערך שנפגע הוא שלמות גופה, בטחונה ושלומה של המתלוננת ובכלל זה שלוות נפשה. לעניין זה יאים הדברים שנפסקו ברע"פ 2038/04 שמואל לם נ' מדינת ישראל (4/1/06) :